זיתוני ואח' נ' גרינהויז-לנדאו, עו"ד ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית בסך של 125,720 ₪. עניינה של התביעה נזקים נטענים שגרמו הנתבעים 2 ו-3 עת פירקו מדירתם, שנמכרה לתובעים במסגרת הליכי כינוס, אביזרים שונים. התובעים רואים גם בנתבע 1, כונס הנכסים, כאחראי לנזקים הנ"ל. כפי שעוד יפורט בפסק הדין, המחלוקת העיקרית בין הצדדים, נוגעת לשאלה אילו אביזרים היו רשאים הנתבעים ליטול עמם בעת פינוי הדירה ואילו אביזרים היו אמורים להישאר בדירה.

רקע

בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "הנתבעים") היו בעלים של דירה בחולון. הנתבע מס' 1 (להלן: "הכונס"), התמנה ככונס נכסים על הדירה לצורך גביית חוב הנתבעים לבנק כרמל איגוד למשכנתאות בע"מ, וזאת ע"י מימוש שטר משכון שנחתם בשנת 1998 ע"י הנתבעים להבטחת ההלוואה שנטלו מהבנק בזמנו לצורך רכישת הדירה. על הדירה רבץ שעבוד נוסף בגין חוב מיסים וכן עיקולים בגין חובות נוספים של הנתבעים או מי מהם.

הכונס איפשר לנתבעים תחילה לפעול למכירת הדירה שלא במסגרת הליכי הכינוס. במסגרת זו, נערך משא ומתן בחודש אוקטובר 2010 לערך בין התובעים ולבין הנתבעים. במסגרת משא ומתן זה, הוסכם כי מחיר הדירה יעמוד על 1,315,000 ₪. כמו כן, הושגו הסכמות מסוימות בין הצדדים לגבי אילו אביזרים יוותרו בדירה ואילו מהן יילקחו ע"י הנתבעים, אשר תיעדו לעבור מהדירה לדירה שכורה.

בנקודה זו קיימת מחלוקת בין הצדדים. הנתבעים טוענים כי הוסכם שהם ייטלו עמם שני כיורי זכוכית, לרבות הברזים המחוברים אליהם, מאווררי תקרה, כל גופי התאורה שהותקנו בדירה, מדיח הכלים וכן מרכזיית הטלפון שהייתה מותקנת בדירה. באשר ליתר האביזרים שהיו מותקנים על קירות הדירה ובעיקר באשר לשני מזגנים, סוכם לפי טענת הנתבעים, כי הוצאתם מין הדירה תהיה נתונה לשיקול דעתם של הנתבעים, אשר יחליטו בנושא לאחר שידעו לאיזה דירה הם עוברים. לעומת זאת, לגרסת התובעים, סוכם כי כל האביזרים יוותרו בדירה, לרבות מזגנים, מטבח, מאווררי תקרה ולמעט שני כיורי הזכוכית. לגרסתם, אף הובטח במפורש כי מדיח הכלים יישאר בדירה, אם כי בשלב מאוחר יותר, הנתבעים הודיעו כי פריט זה יילקח על ידם.

בסופו של דבר, המשא ומתן שבין הצדדים לא הוביל לרכישת הדירה בהסכם מכר ישיר שבין התובעים ולבין הנתבעים, שכן, כך לגרסת התובעים לפחות, הסתבר להם כי הדירה נמצאת בהליכי כינוס, דבר שהנתבעים לא גילו להם. עוד הסתבר לתובעים כי הדירה טרם נרשמה על שמם של הנתבעים וגם פרט זה לא גולה להם. בנסיבות, העדיפו התובעים לפנות ישירות לכונס ולנהל משא ומתן מולו.

התובעים אכן פנו אל הכונס. לאחר שהגישו הצעה לרכישת הדירה ולאחר שאף העלו את גובה הצעתם במסגרת התמחרות, התקבלה הצעתם של התובעים, אשר עמדה על 1,350,000 ₪. ביום 15.03.11 נחתם הסכם מכר בין הכונס ולבין התובעים למכירת הדירה (להלן: "הסכם המכר"). אקדים ואומר כי להסכם זה לא צורפה רשימת אביזרים שאמורים להישאר בדירה. לעניין זה ולמשמעות שנודעת לכך, כמו גם לסעיפים נוספים בהסכם המכר, הרלוונטיים לכאורה למחלוקת שבין הצדדים, עוד אתייחס בהמשך פסק הדין. עוד יצוין כי הנתבעים לא היו צד להסכם המכר הנ"ל, לא חתמו על ההסכם, גם לא כאות להסכמתם לתוכנו ולפי גרסתם, ההסכם הועבר לעיונם רק לאחר שנחתם. עם זאת, הנתבעים אישרו בעדותם כי נוסח ההסכם עמד בקנה אחד עם הסיכום שלהם מול התובעים ביחס לאביזרי הדירה. גם לכך עוד אתייחס בהמשך פסק הדין.

התובעים קיבלו את החזקה בדירה ביום 13.6.11. לטענתם, הם קיבלו את "שוק חייהם". לגרסתם, הדירה הייתה הרוסה לחלוטין, ארונות המטבח נעקרו ממקומם, כמו גם ברזים, שקעי חשמל, משקופי דלתות וצינורות מזגן. כמו כן, נעשו חריצים בקירות, קילופי צבע והושארו חוטי חשמל חשופים. התובעים הגדירו את המעשים הנ"ל כוונדליזם של ממש מצד הנתבעים.

בשלב זה, החלה התכתבות וניסיון הידברות בין הצדדים, כשגם הכונס הינו צד להתכתבות האמורה. הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה. בעקבות כך, הזמינו התובעים שמאי לצורך אומדן הנזקים בדירה. כמו כן, ביצעו התובעים תיקונים בדירה, כמו גם עבודות שיפוץ נוספות, שאינן נוגעות לנזקים הנטענים. להיקף שיפוץ זה ולכוונת התובעים לבצעו מלכתחילה כמו גם להשפעת הדבר על התביעה, עוד אתייחס בהמשך פסק הדין. כמו כן, בעקבות פניית התובעים אל הכונס בדרישה לעיכוב העברת כספי התמורה לידי הבנק וזאת עד לבירור ואומדן הנזקים ולאחר הליכים שהתקיימו בנושא זה בתיק ההוצל"פ שבמסגרתו התנהלו הליכי הכינוס, ולאחר שהנושא גם נדון בפני בית משפט זה, עוכב בסופו של דבר סכום של 110,000 ₪ (החלטתי מיום 27.2.12).

בחודש ספטמבר 2011, הגישו התובעים את התביעה דנא, במסגרתה עותרים הם לקבלת פיצוי בסך של 50,400 ₪ בגין עלות הנזקים והחוסרים בדירה, 9,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה, 14,000 ₪ עבור עיכוב של ארבעה חודשים בכניסה לדירה, כמו גם בגין אובדן זמן עקב ההתנהלות מול הנתבעים, 20,000 ₪ בגין הוצאות משפטיות, 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכן 2,320 ₪ בגין שכר טרחת השמאי ובסה"כ 125,720 ₪. התובעים טוענים כי הנתבעים אחראיים לשלם את הסכומים הנ"ל בגין הנזקים שגרמו לדירה ואילו הכונס אחראי לשלם את הסכומים הנ"ל בשל התחייבותו כלפיהם בהסכם המכר למכירת הדירה במצבה, כפי שהייתה ערב חתימת ההסכם, היינו כולל כל האביזרים שנטלו עמם הנתבעים, למעט כיורי הזכוכית.

הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות. לגרסתם, כל הפריטים שהוצאו על ידם מהדירה, הוצאו כדין, בין אם על רקע הסיכום שבינם ולבין התובעים בעניין זה ובין אם על פי הוראות הסכם המכר והדין. הנתבעים מתרעמים על ההצגה המוגזמת של הפרשה וטוענים כי לא גרמו נזק כל שהוא לדירה, בוודאי לא נזק מהותי ומכל מקום בוודאי שלא מתוך כוונה תחילה. לטענתם, כל הפריטים הוצאו בזהירות רבה ואם בטעות נעשו חריצים או נפגעו בדרך אחרת קירות הדירה, ניתן היה לתקן זאת בנקלה והדבר אף הוצע על ידם בזמנו. הנתבעים גם מתכחשים לחוות הדעת השמאית שהגישו התובעים וטוענים כי הינה מופרכת, מגמתית ומופרזת בסכומה. כונס הנכסים אף הוא טוען שדינה של התביעה להידחות כנגדו. לטענתו, התביעה כנגדו נעדרת עילה, שכן כונס הנכסים מהווה שלוחו של ביהמ"ש, אשר אין לו כל זכויות קנייניות בנכס ועל כן גם לא ניתן לראות בכונס הנכסים בגדר מוכר הנכס. הכונס טוען כי התובעים לא אפשרו לו עריכת שמאות ביחס לנזקים וכי ההסכמה ניתנה רק לאחר שהתובעים החלו כבר בשיפוץ. הכונס הגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבעים.

דיון

1. תביעת התובעים כנגד הנתבעים 2 ו-3

השאלה הראשונה והעיקרית שיש להכריע בה בתובענה זו הינה, האם הנתבעים נטלו עמם אביזרים כלשהם שהיו אמורים להישאר בדירה והאם הותירו נזקים כלשהם בדירה בטרם פינויה על ידם.

הצדדים מתייחסים לשני מקורות עיקריים שמהם ניתן להכריע בשאלה זו, האחד, הסיכום בע"פ שבין הצדדים במסגרת המו"מ הישיר והשני, הסכם המכר. כמו כן, הכונס הפנה להסכם ההלוואה (סומן כונס/1), שכולל הוראות לגבי הנכס שעליו חל השעבוד שרבץ על הדירה להבטחת ההלוואה.

הסיכום בע"פ ביחס לאביזרים

התובעים טוענים כי סוכם שכל המצוי בדירה יוותר בה, לרבות מזגנים, מאווררי תקרה וארונות מטבח, למעט שני כיורי זכוכית (ס' 7 לתצהירם). הנתבעים טוענים כי סוכם שיילקחו מהדירה שני כיורי הזכוכית כולל הברזים שלהם, ארבעה מאווררי תקרה, כל גופי התאורה, מדיח הכלים ומרכזיית הטלפון. באשר ליתר האביזרים והמזגנים, טוענים הנתבעים כי סוכם שאלה יילקחו מן הדירה בהתחשב במה שיהיה מצוי בדירה השכורה שאליה תיעדו הנתבעים לעבור (ס' 21 לתצהיר הנתבע).

לאחר שעיינתי ושבתי ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה של מי מהצדדים על רעותה. שני הצדדים טוענים לסיכום בע"פ, כך שמדובר ב"מילה מול מילה". הסיכום הנ"ל הושג במגעים הישירים שבין הצדדים לרכישת הנכס מחוץ להליכי הכינוס, אשר כאמור לא הבשילו לכדי הסכם ישיר בין הצדדים. הצדדים אינם טוענים כי שוחחו בעניין זה אחד עם השני לאחר שהחל המו"מ של התובעים עם הכונס. אף לא אחד מהצדדים מצא לנכון להעלות על הכתב את הסיכום הנ"ל. התובעים אף חתמו על הסכם המכר מול הכונס, מבלי שצוין בו דבר לעניין המזגנים או לעניין כיורי הזכוכית או בכלל לעניין אביזרים שיוותרו בדירה. גם הנתבעים שחתמו על כתב התחייבות מול הכונס, לא העלו עניין זה במסגרתו.

גרסת התובעת שלפיה עדכנה את עו"ד פאר מקבילי ממשרד הכונס בנושא זה, עלתה רק בחקירתה הנגדית ואין לה זכר בכתבי הטענות או בתצהירי התובעים. מסיבה זו, גם לא היה מקום לצפות מהכונס שיביא תצהיר של עו"ד מקבילי בנושא. ממילא, גם הגרסה הכבושה הזו לכשעצמה, אינה חד משמעית וניכר ממנה כי לא ברור עד כמה באמת עודכן עו"ד מקבילי בנושא ועד לאיזה דרגת פירוט עודכן (ראה פר' עמ' 21 ש' 4 - 28). גם אין זה הגיוני בעיני כי עו"ד מקבילי יעודכן על סיכום מפורש בנושא אביזרים ולא ידאג לכך שהדבר יקבל ביטוי בהסכם או בכתב. זאת ועוד: יש לזכור כי התובעים היו מיוצגים בהסכם על ידי עו"ד ממשרד בא כוחם הנוכחי. התובעת העידה כי עדכנה גם את בא כוחם הנ"ל אודות הסיכום בע"פ (עמ' 21, ש' 6 – 9). מדוע אם כן הלה לא דאג לצירוף ההסכמות להסכם? לא ברור. גם כאן הדעת נותנת כי לו היה בא כוחם של התובעים מקבל עדכון כאמור, היה דואג לצירוף ההסכמות להסכם. בא כוחם הקודם של התובעים שייצג אותם בהסכם לא הובא לעדות על ידי התובעים כדי להעיד על כך, מה שמחזק את המסקנה כי הוא לא היה מאשר שעודכן בנושא הסיכום הנטען לגבי האביזרים.